כרוניקה (שלא) ידועה מראש – המפגש של הביטלז עם המוזיקה ההודית

כיום זו אופנה ובצדק, לדבר על “התנגשות של תרבויות”; לפעמים אפשר לצפות ממבט-על את המפגש/תאונה העומדים להתחולל. דווקא לא קל היה לראות את זה קורה בין השנים 66-63 כשהביטלז, אז ההרכב המוזיקלי הדינמי והידוע בעולם, התפוצצו עלינו, התפוצצות שאינה ליניארית: בלתי אפשרי היה לשער אז לאן כל זה יוביל מוזיקלית.

החבר’ה האלה, האנומליה הזו הקרויה הביטלז, לא הסתפקו בסתם לכתוב שירים טובים יותר; הם רצו לייצר שירים, איך לומר זאת, אחרים יותר. ומכיוון שמשימתם צלחה מעבר למצופה, ובהחלט יש על מה לכתוב, נתעכב פה רק על עניין אחד פעוט: East meets West: המפגש של המוזיקה המערבית עם המוזיקה ההודית.

בשנות השישים המוקדמות הייתה הודו “טרה אינקוניטה”, ארץ לא נודעת בשביל חובב המוזיקה האירופאי והאמריקאי. כמובן שהיו כמו תמיד מתי מעט שהכירו צד זה או אחר של האימפריה המוזיקלית הזו, אך היכרות זו לא מצאה את דרכה לתוך הזרם המרכזי ואפילו לא הפריפריאלי של המוזיקה המערבית.

כשאנו מסתכלים על התפתחות הביטלז, בוא נתחיל כרגע דווקא מהשיא: בשנים 65-68 עוד לפני הישורת המסיימת של הקריירה שלהם, אנו מקבלים מהם כמה “מוצרים” הטבולים בצליל ההודי: The inner light, Within you without you, Baby you’re a rich man ועוד.

אם נתעלם מהמעורבות הדתית/פילוסופית שלהם בהינדואיזם ובטנטרה, בעיקר זו של ג’ורג’ הריסון שנמשכה בעצם עד יום מותו, אנו מוצאים שהאספקט ההודי במוזיקה של הלהקה בעצם נסתיים ב 68 ומאוחר יותר קשה למצוא לו הד נוסף אצלם.

לעומת זאת, בשנים המוקדמות אפשר למצוא בשיריהם “הד מקדים” (!) למוזיקה ההודית, או לאלמנטים מסויימים שבה. זו תקופה שהולידה כמה מן השירים החדשניים ביותר שלהם.

מבלי משים ומבלי דעת, וודאי שמבלי הכרות ממשית עם מוזיקה הודית, נמשכו המוזיקאים האנגלים האלה שחונכו על יסודות ההרמוניה, אותה המצאה מערבית בת 1000 שנה, אל צליל ה – Drone המזרחי, הלא הוא הצליל האחד הקבוע (לפעמים שניים) המהווה את חוט השדרה של המוזיקה הקלאסית ההודית. להבדיל מסגנונות מוזיקליים הודים והינדים מאוחרים ומודרנים יותר כגון Qawali, Ghazal, ו Geet שמשלבים אקורדים במארג שלהם, במוזיקה ההודית הקלאסית אין אקורדים כלל; הדגש הוא על קצב ומלודיה, והליווי ההרמוני מתבטא באותו Drone שבשפה מוזיקלית מערבית הינו הטוניקה ו/או הקווינטה של הסולם, ליווי מתמשך המושמע בד”כ ע”י ה Tamboura הבלתי נלאית, או במיתרים הסימפטטיים של כלים כגון ה Sitar וה Sarangi.

תנועתם של הביטלז אל ה Drone הייתה הדרגתית. תחילה הם כנראה יצרו אותו יש מאין, שכן לא קל לזהות מקורות זמינים עם האלמנט הזה,  אך אפשר לשמוע את זה כבר בשירים מוקדמים כמו I should have known better,  I’m a loser, I don’t want to spoil the party ואחריהם You’ve got to hide your love, Tell me what you see,. האלמנט שייצר את האפקט הזה, עדיין בחיתוליו, הוא תנוחת אחיזת אקורדים שונה מפתיעה בגיטרה. כל השירים המוזכרים למעלה הם בסולם G (סול), ושלושת נגני הגיטרה בהרכב, ג’ורג’ הריסון, ג’ון לנון ופול מקארטני (גיטריסטים אקזמפלריים שלושתם אגב), נהגו לנגן לפעמים את אקורד G כשהוא נטול טרצה – רק טוניקה וקווינטה. ובנוסף שני צלילים אלה נשארו במקומם גם באקורדים בדרגות הסמוכות ברצף מעגל הקווארטות, הלא הם C ו D וגם A, Em ו F. זוהי פוזיציה אלגנטית ונוחה לבצוע, שמצאה לה מקום שימושי להפליא באבולוציה של הגיטרה עד היום. דוגמה עכשווית מוכרת (לפחות לבני העשרה) הוא השיר Time of your life של Green day – סוג של שיר חובה לגיטריסטים מתלמדים בני זמננו.

קשר נוסף למוזיקה ההודית, חזק ומשפיע מאין כמוהו, הוא חיבתם של הביטלז לדרגה השביעית המונמכת – הצליל המלודי במול 7 שאופייני לסולמות הודיים מסוימים; הנוסח המוכר לנו הוא המודוס המיקסולידי. ישנו ויריאנט הודי שדומה לו שמצנזר את הסקונדה  והסקסטה ויוצר מודוס פנטטוני (חמישה צלילים) שבחטף משגר אותנו וירטואלית אל איזה אחר צהריים מנומנם בחיקו של וישנו, או משהו בדומה, אבל אנחנו מקדימים את המאוחר.

תיקצר פה היריעה מלפרט את שמות עשרות השירים של הביטלז שעושים שימוש בצליל במול 7 (שווה הצצה: http://www.icce.rug.nl/~soundscapes/VOLUME09/A_flood_of_flat-sevenths.shtml( אבל נתעכב קלות על הספטקורד הדומיננטי. אקורד זה שהגיע לפופ בעיקר מעולם הבלוז, קיבל אצל הביטלס נופך מיקסולידי (כלומר הסולם שנובע ממנו הוא מיקסולידי ולא פנטטוני כמו בבלוז) ומופיע ברבים משיריהם. כבר בשירם המשודר הראשון (!) Love me do, מופיע ה b7 הן במלודיה והן בהרמוניה – האקורד המרכזי של השיר הינו ספטקורד דומיננטי. אחד הביטויים המוצלחים של סינדרום ה b7 הוא ב Riffs הבלתי נשכחים של הביטלס: החל מריף הפתיחה של I should have know better או האנומליה הגיטריסטית שהקדימה את זמנה I feel fine ועד השירים “הכבדים” יותר Ticket to ride ו If I needed some one, הריף ההיסטרי Day tripper, פרזת הבס הפסיכדלית מ Rain, המנגינה הגאונית Paper back writer, ולמעשה חלק ניכר מהדיסק Revolver (הנחשב בעיני רבים כ “Seargent Pepper” של להקת חיפושיות הקצב… ) והשיר  “Seargent Pepper” עצמו שמורכב רק מספטקורדים.

גם האקורד המז’ורי שיושב על הדרגה ה VIIb (בסולם עם טרצה גדולה) משובץ בלחנים רבים של הביטלז ומהווה את אחד ה”סאונדים” המזוהים ביותר בשנות הששים. לאקורד זה יש נוכחות גבוהה, לפעמים בצורה אינטגרלית ללחן כמו ב All my loving, A hard day’s night, Help ובשיר המדהים Yes it is, ולעיתים באופן יוצא דופן כמו בשיר In my life בשורה “”with lovers & friends או בשורה השניה של הפזמון בשיר Ticket to ride, שם הוא מתפקד כדרגה IV.

הדוגמאות שלא הוזכרו כאן, מספרן כמובן רב עוד יותר, ובכלל עוד לא נגענו באלמנטים “משדרי הודיות” אחרים כמו מבנה היצירה ושימוש בכלים אוטנטיים, שלא לדבר על טכסטים בעלי אוריינטציה הינדית. כך או כך, הביטלז הדביקו את עולם המוזיקה לעולמים באהבות האישיות שלהם, ואנחנו כולנו יכולים לראות עצמינו כמודבקים.