Insert your custom message here. close ×
+
WILL COMPOSE ANYTHING | Tel: +972-54-7250556 | kenneth@bezeqint.net | קורות חיים | Resume CV

לפני פעם: השנים הראשונות

אחד הדברים הזכורים לי לטובה מנערותי בשנות “הקשישים” הוא כיצד הרדיו היה מניב חדשים לבקרים שירים חדשים של הביטלז. מאזינים היו שותפים פאסיביים למעין מסע קסם מסתורי (לא יכולתי להתאפק… ), טיול חווייתי, שבמקביל גם היתווה את האבולוציה המוזיקלית והתרבותית בשנים הללו. אני יודע שגם היום וגם תמיד, הצעירים המתבגרים חווים אירועים מכוננים בגיל ההתבגרות – זאת הרי חובתם, לא כן?

אבל לבוגרי ה”קשישטיז” יש גאוות יחידה יוצאת דופן: מה לעשות, מדובר בתקופה שמבחינות כה רבות הניעה את העולם קדימה (או אולי בעצם הצידה?). אבל רגע, בוא נתרכז לרגע בביטלז, ששמם חתום על הפסקול של העשור ונתמקד בפגישתנו הראשונה עמם. בראשית הם היו להקת “קאברים” מצפון אנגליה המבצעת גירסאות כיסוי לשירי פופ אמריקאיים. אלה התחלקו ככלל בין שני סגנונות: רוק’נ’רול ודו-וואפ (Doo-Wop), שני כיוונים שהמרכיב האקטיבי בהם הוא רית’ם אנד בלוז, אותו ביטוי מוזיקלי קצבי ופשטני כלפי חוץ מבית היוצר של האפרו-אמריקנים. רוק’נ’רול כולנו מכירים (אלביס, צ’אק ברי וכדומה). המושג דו-וואפ מיוצג ע”י זמרים כגון ניל סדאקה (היהודי) ופול אנקה (הלבנוני במקורו) ורבים אחרים.

בתקליטם הראשון מסוף 62’ ביצעה רביעיית לבני העור מליברפול כמה שירים כאלה – הם נשמעו מצויין אך כבר בשלב מוקדם הם החלו להלחין בעצמם ואריאציות על סגנונות אלה: הם עשו זאת לא רע בכלל, אבל בין ה”דו” וה”וואפ” החלו לבצבץ צלילי ה”יה-יה”. אנו מדברים על צליל חדש וחדיש בעל אלמנטים מוזיקליים שלא נשמעו קודם לכן, ובאיכויות מפתיעות ויוצאות דופן. שירים כמו Do you want to know a secret, Please please me, Ask me why, There’s a place, P.S. I love you טומנים בחובם, ולא בהיחבא, מקוריות מלודית מדבקת, הרמוניה עסיסית ובוטה וכמובן קצב וטמפרמנט שהצליחו להתניע בדחיפה את שנות הששים כפי שאנחנו מכירים אותן. אפשר לזהות מקילומטרים את הלחנים של לנון ומקארטני לעומת גירסאות הכיסוי שלהם (המצויינות לכשעצמן) לשירי הרית’ם אנד בלוז שהזכרנו קודם. רק הקשיבו (שוב!) לשירים המקוריים שלהם מהשנים הראשונות – ללחן, לעיבוד, לשירה, לנגינה, להפקה: From me to you, All my loving, I want to hold your hand, It won’t be long ולמעשה לרוב השירים בדיסק A Hard Day’s Night מתחילתו ועד סופו.

מעבר לשערות הארוכות (לאז), לשנינות ולחוצפה, ליחסי הציבור ההיסטריים ולקול ההיסטוריה שזימנה אותם, אפילו מעבר למרד הנעורים האולטימטיבי של שנות הששים שמצא תחילה את מיקודו בארבעת המופלאים לפני שהתגלגל הלאה לדברים הרי גורל יותר, המוזיקה מדברת בעד עצמה – ומדובר בפצצה מוזיקלית!

אין פלא שקמו בשובלה של “להקת החיפושיות” מאות להקות עם אג’נדה דומה. השם שניתן לאסכולה זו (אולי אסכולה זו הגדרה קצת מוגזמת בשביל גדודי הפריחים האנגלים שצצו כביכול משום מקום) הוא “הפלישה הבריטית”, והיא מציינת את המהפכה הטוטאלית שעבר שוק המוזיקה העולמי ובעיקר האמריקאי, מעין “החלפת משמרות” בעולם הבידור ושמרכזו נעוץ היטב באנגליה. הרוק’נ’רול והדו-וואפ תפסו מושב אחורי בעוד הנערים הבריטיים משחקים לפנינו. אנשים רבים עדיין זוכרים את הופעתם הראשונה של הביטלז בטלוויזיה האמריקאית בתכניתו של אד סאליבן והדבר העיקרי שהיכה בהם היתה האנרגיה המוזיקלית הרעננה ואותה אפשר לשמוע גם כיום. לו זאת הייתה כל תרומתם של הביטלז לעולם המוזיקה, דיינו. אבל מבחינתם הדרך רק התחילה.



No Response

Leave us a comment


No comment posted yet.

Leave a Comment